1992, 2000 קופירייט © על-ידי פקיד ירמיהו בן-דוד
.כל הזכויות שמורות. כל העתקה או העברה בכל אמצעי כלשהו אסורה
במשך הדורות החכמים החשיבו באופן אוניברסלי את סמליות הפרה האדומה כתעלומה. בכל הספרות היהודית אף אחד מעולם לא הסביר את מבנה או סמליות הפרה האדומה
אפילו שלמה, החכם באדם, נתמה מכך (קהלת רבה ז':כ"ג ד')... בנוסף, מצוין שהסיבה לכך לא נגלתה למשה עצמו (קהלת רבה ח':א' ה') (אנציקלופדית יודאיקה 14.12. רבנים רבים מוכרחים להכחיש כל אפשרות של הבנת הפרה האדומה מכיוון שהם מחשיבים זאת "כדוגמה קלאסית לחוקה (חוק ללא הסבר הגיוני , אך חובה לקיימו מפני שהוא צווה משמים)" (אנציקלופדית יודאיקה 14.12). בעוד שהחלק האחרון נכון לגמרי, שחובה היא לשמור את החוקה, התורה אומרת לנו ש"לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" (דברים ל':י"א-י"ד). אין שום הצדקה לסירוב להסבר שעומד מאחורי החוקה הגיוני ורציונלי
לדברי הרבנים, היו תשעה [דורות של הפרה האדומה] (פרה אדומה ג', ה'), והעשירי והאחרון יוכנו על-ידי המשיח (ידיים, פרה ג':ד') (אנציקלופדית יודאיקה 14.12
המפתחות להבנת המשמעות לטקס זה של טהרה היו ידועים כבר זמן מה. מבוססת היטב העובדה כי אפר הפרה האדומה עורבב עם ארז, שני ואזוב ויצרו מים אדמדמים ששימשו לטהרת אנשים וחפצים שנטמאו במגע כלשהו עם או בקשר למוות
החכמים גם הצביעו על כך שהמים האדמדמים הללו דמו מאוד למים ששימשו לטהרת המצורע שהחלים (זו לא מחלת האנסן, כמו בעברית מודרנית; ראה מתתיהו בעברית המשוקם של הנצרים 15.31.1). בראשון, הארז, השני והאזוב עורבבו עם מים, בעוד שבאחרון, הארז, השני והאזוב עורבבו עם דם יונה. בכל אמצעי הטהרה אחד מהמקרים היה תמיסה אדמדמה שדמתה ו/או הכילה דם
בנוסף לכך, גם הפרה האדומה וגם העופות שהשתמשו בהם לטהרת המצורע (ויקרא י"ד:ז') היו לא-טיפוסיים בכך שמצוותם הייתה להישחט מחוץ למחנה. מלבד אלו, רק מצוות השעיר לעזאזל (ויקרא ט"ו:י') ומצוות העגלה הערופה במקרה של רצח לא מפוענח (דברים כ"א:ד') הייתה להישחט מחוץ למחנה. המשותף בין כל אלו הוא היטמאות יחיד בשל נסיבות מעבר לשליטתו. בזמן זה או אחר, היטמאות מעבר לשליטת אדם היא ודאית בחייו של כל אחד. אך גם כשהיטמאות אדם היא מעבר לשליטתו, אף על פי כן טומאה שכזו מהווה מכשול שמונע את המגע הרוחני עם ה', מכשול שרק כיפור יכול להסיר
התמיסה הדומה לדם שנעשתה מהפרה האדומה נקראת מי נידה 1 ביטוי זה היה מיועד כמפתח להבנת המשמעות. כשזה בלבד מרמז על קשר בין האישה הנידה, ישנם עוד אסוציאציות. זהו עיקרון מבוסס היטב ביהדות שסמיכות פרשיות בתורה בדרך כלל מרמזת על יחס כלשהו בניהם. זהו המקרה עם המצורע שהחלים ועם אישה נידה (ויקרא י"ד-ט"ו). ישנה סיבה טובה לסמיכות זו.
בעוד שציינו את הקשר בין המצורע לפרה האדומה, הקשר לאלו עם אישה נידה הוא פחות גלוי. ניתן לראות קשר זה בסוג ההיטמאות המשותף לשלושתם — טומאה הקשורה למוות. תכלית זו מובאת למקרה הפרה האדומה. במקרה המצורע, מצורע נחשב כמת, "שנאמר, '[ויפן אהרן אל-מרים והנה מצרעת... ויאמר אהרן אל- משה...] אל נא תהי כמת.'" (נדרים ס"ד ב'; דכתיב במדבר י"ב י'-י"ב
אך, כיצד אישה נידה קשורה למוות, ובכך ניתן לקשור את שלושתם יחד? הוסת היא התופעה היחידה בטבע שמסלקת מוות (הביצית המתה). הוכר שמחזור הוסת של האישה סימן איכשהו על מוות של חיי אדם. כיום, אנו היינו מתארים זאת כהפרשה של ביצית אדם. אך היסוד נשאר אף על פי כן. זה לא היה דם הנידה שטימא את האישה. להיפך, כמו שמי הנידה מהפרה האדומה טיהרו את האדם או החפץ שנטמא על-ידי קשר למוות, כך גם מי הנידה של האישה טיהרו אותה מהמגע עם המוות של חיי האדם הפוטנציאליים האלו. בכל שלושת המקרים, קשר עם המתים דרש שבעה ימים של טהרה על-ידי טקסים דומים ומי נידה דומים
לא כך הוא המקרה של כהן, שלא נטמא על-ידי מוות, אלא רק נטמא באופן זמני מההיטהרות של מי הנידה. כתוצאה מכך, שלא כמו המצורע או היטמאות היחיד על-ידי מוות, תקופת ההמתנה של שבעה ימים לא נדרשה מהכהן. וכך, להיטמאות של הפרה האדומה לא היה חלק ב"קשר עם מוות אדם" (אנציקלופדית יודאיקה 14.11
זה מצביע על כך שטקס ההיטהרות של הפרה האדומה לחפצים ולאנשים שנטמאו על-ידי קשר עם מוות, וטקס ההיטהרות למצורע שהחלים, שהיה כמת, עוצבו כתבנית ההיטהרות הטבעית של האישה. אפשר להבין ללא קושי את טקסי היטהרות אלו כסילוק סמלי של סימני המוות עם מי הנידה.
כל ההוצאות לאור של הנצרים מוגנים על-ידי חוק שמירת זכויות יוצרים. העתקה בשום צורה או אמצעי, אם בחלקו או במלואו, אסורה. ניתן להזמין עותקים מחנות היודאיקה של הנצרים בקניון של אתר הנצרים באינטרנט
 |
|
 |